היום, יום שלישי, ה 8.2.2017
היום האחרון לניסוי שלי כמו שהגדרתי אותו.
אז מה למדתי?
למדתי שמה שחשוב הוא לעשות את הפעולות הנכונות,
ולא התוצאה שלהן.
אין לי שליטה על התוצאה – היא יכולה להיות עלובה לגמרי או מדהימה,
ואין לי שום דרך לדעת מראש.
לכן אני עושה את מה שבשליטתי.
למדתי על משמעות הזמן.
לכולנו יש 24 שעות ביום.
אז איך אדם אחד מצליח לעשות מיליארדים,
או להיבחר לנשיאות ארצות הברית
או להקים רשת חנויות עולמית
בדיוק באותו הזמן (24 שעות אמרנו..)
שאחר עובד כמו חמור ובקושי סוגר את החודש.
הכל קשור לאיך אתה מנצל את הזמן שלך בעולם הזה.
אילו החלטות אתה מחליט כל יום
ואיך אתה פועל לביצוען.
למדתי שמעט פעולות משמעותיות
שוות הרבה יותר מהמון פעולות חסרות משמעות.
אני מנסה להפוך את היחס
את רוב הזמן שלי להקדיש לפעולות המשמעותיות ביותר בעיני.
למדתי גם, ששיווק = השפעה,
ולכן כדאי להשקיע 90% מהזמן ומהמשאבים בשיווק,
ורק 10% במוצר.
למה?
כי מה שווה המוצר הכי מדהים בעולם,
אם אף אחד לא ידע עליו וישמש בו?
למדתי להתמקד.
העולם הדיגיטלי מרגיש לי כמו מכרה יהלומים,
ואני עומדת לי שם, רואה את כל היהלומים מנצנצים אלי מהקירות.
יש לי את הכלים
ואני מנסה כל פעם להוציא יהלום אחד.
מנסה מכל הכיוונים ולא מתייאשת עד שהוא בחוץ.
ולא עוברת ליהלום הבא עד שיש לי יהלום נוצץ ביד.
זה מיקוד בשבילי.
למדתי שהכל אפשרי.
וגם שהכל לא אפשרי.
הכל בראש שלנו, במיינדסט.
בשורה התחתונה?
אין לי 30,000$ בחשבון
ואת הטיסה לניו יורק החלפתי בטיסה לקנדה.
אז 2 החלומות האלה עדיין לא התגשמו
אבל אני לא מוותרת לרגע.
והחלטתי.
החלטתי שהניסוי הזה לא נגמר היום.
הניסוי ממשיך.
אני ממשיכה לעשות פעולות משמעותיות שמאמינה שיביאו לתוצאות משמעותיות.
אני ממשיכה לכרות את היהלומים שלי.
עד שהיהלום הכי גדול ומנצנץ יהיה בידיים שלי.
אני ממשיכה לצעוד בדרך שאני מאמינה בה,
ולנסות שוב ושוב ושוב ושוב ושוב…
עושה, נופלת וממשיכה.
מאמינה ועושה.
לי.